<h1>חדושי תלמיד הרשב"א והרא"ש — ב"ק</h1>
<h2>דף יט.</h2>
[ב"ק ו' ע"ב] והא דקאמר ר' עקיבא ק"ו להקדש אמרינן עלה היכי דמי אילימא דנגחיה תורא דידן לתורא דהקדש שור רעהו אמר רחמנא ולא של הקדש. ואע"ג דהאי קרא בקרן כתיב, ה"ה לשן ורגל, דהא קרא דמיטב שדהו בשן ורגל כתיב, ואי ס"ד דלא פטר רחמנא מזיק של הקדש אלא בקרן לימא כגון דאכליה תורא דידן לשדה דהקדש. וכן דעת רש"י ז"ל, והכי נמי משמע מדתנן נכסים שאין בהן מעילה ואכלהו ד' אבות נזיקין קאי ואפי' אנזקי אדם למ"ד מבעה זה אדם, והכי משמע בירושלמי דגרסינן התם בגיטין ריש פרק הנזקין מה אנן קיימין אם להכשר נזקין הדא היא דתנינן שור רעהו ולא שור של הקדש אם לנזקי גופו הדא היא דתני ר' חייא נזקין להדיוט ואין נזקין לגבוה. ואיכא למידק מהיכא תיתי אי מקרן מה לקרן שכן אינה מועדת מתחלתה. ומיהו אשכחן קרא דפטר אדם המזיק הקדש דאמרינן במעילה פרק הנהנה אקשיה רחמנא לתרומה מה תרומה איש כי יאכל פרט למזיק אף הקדש כל מידי דבר אכילה כי מזיק ליה פטור, ופרש"י ז"ל האי דנקט מידי דבר אכילה לאו דוקא אלא בכל דבר שהזיק את ההקדש פטור. והשתא איכא למימר דאתו שן ורגל מאדם דכיון דפטר רחמנא נזקי גופו כ"ש דפטר על נזקי ממונו כדאשכחן נמי דפטר בקרן. והא דאיצטריך למכתב רעהו בקרן ולא מיתינן לה מאדם כדמיתינן מיניה שן ורגל, משום דהוה דרשינן הא דכתב רחמנא כי יאכל פרט למזיק לא פטריה אלא מחומש אבל בקרן חייב, השתא דכתב רעהו גלי לן דהזק דהקדש אית לן למדרש לקולא ודרשינן כי יאכל פרט למזיק שפטור ואפילו מקרן. ומשום הכי אייתו הכא דרשא דרעהו [דרעהו] הוא דמגלי לן דרשא דכי יאכל. וא"ת ומזיק תרומה היכי מפטר מלשלם את הקרן והא ממון כהן הוא, י"ל אע"ג דמיחייב בקרן מדין ממון הדיוט מ"מ מדין תרומה לא מיחייב כיון דלא משלם חומש והלכך ילפינן מינה להקדש דפטור אפי' מקרן. ובהכין ניחא הא דאייתי בפרק השואל גבי האי מאן דגזל חביצא דתמרי איש כי יאכל פרט למזיק דלא משלם חומשא, דאע"ג דמהאי קרא ילפינן דמזיק פטור לגמרי ואפילו מקרן מדין מזיק תרומה, מ"מ מדין מזיק ממון הדיוט חייב לשלם את הקרן, ולא נפקא לן מהאי דרשא לגבי תרומה אלא לענין חומשא. וא"ת גבי בור דאיצטריך רחמנא למכתב והמת יהיה לו ודרשינן פרט לפסולי המוקדשין שאין המתה שלו למה לי תיפוק לי' מדפטר רחמנא בנזקי גופו, הא לא קשיא דהא שור פסולי המוקדשין ממון הדיוט הוא ורעהו קרינא ביה ואפילו הכי פטור מגזירת הכתוב. וא"ת כיון דאשמעינן רחמנא בבור דפטור בשור פסולי המוקדשין וכ"ש בהקדש, רעהו דכתב רחמנא לגלויי אדרשא דאיש כי יאכל למה לי ליתי בור וליגלי עליה, י"ל בור לא הוה מגלי לן מידי דהא גזירת הכתוב הוא דאע"ג דקרינן ביה רעהו פטור. ועלה בידנו דאין נזקין להקדש בין שהזיקו שורו בין שהזיקו בגופו. ודוקא בהקדש גבוה כגון הקדש של בדק הבית אבל הקדש עניים ממון הדיוט הוא. ואסיקנא דר' עקיבא סבר לה כר' שמעון בן מנסיא דדריש בשור רעהו הוא דפליג רחמנא בין תם למועד, אבל בהקדש בין תם בין מועד משלם נזק שלם, ומשום הכי קאמר ק"ו להקדש. ולא קי"ל כר' עקיבא בהא אלא כרבנן דפליגי עליה דר' שמעון בן מנסיא ופטרי בשור של הקדש בין תם בין מועד.
<h2>דף כ.</h2>
[ב"ק כ' ע"ב] איתמר רב כהנא א"ר [יוחנן אינו צריך להעלות לו שכר ר'] אבהו א"ר יוחנן צריך להעלות לו שכר. אמר רב פפא הא דר' אבהו לא בפירוש אתמר אלא מכללא איתמר דתנן נטל אבן קורה של הקדש הרי זה לא מעל נתנה לחברו הוא מעל חברו לא מעל. בפ"ק דחגיגה פריך מכדי מגזל גזלה מה לי הוא מה לי (של) חברו ומשני באבני בנין המסורות לגזבר עסקינן ומש"ה בנאה בתוך ביתו הרי זה לא מעל עד שידור תחתיה בשוה פרוטה. ואמר שמואל והוא שהניחה על פי ארובה. פי' ולא קבעה בבנין ומשום דסתמא דמלתא אי קבע ליה בבנין סתותי מסתת לה וקני ליה בשנוי מ"ה קאמר והוא שהניחה על פי ארובה, ואסיק ושני התם כדרבא דאמר רבא הקדש שלא מדעת כהדיוט דמי. פי' שכבר הוא מותרה ועומד שלא ליהנות מן ההקדש והילכך ה"ל כהדיוט שאמר לחברו אל תדור בביתי ואם תדור תשלם שכרו משלם דלכולי עלמא בכי האי חייב להעלות לו שכר.
